השעה הטיפולית הינה שעה של מפגש. במפגש נוצר קשר על ידי שיחה והקשבה. השיחה הינה בין שני אנשים – מטפל ומטופל. השיחה שונה באיכותה משיחה רגילה בין שני אנשים, בין שני חברים. בשעה הטיפולית ישנה התמקדות במטופל בשונה משיחה רגילה, הקשב של המטפל ממוקד כולו במטופל, מתוך ניסיון להבין את המטופל, את רגשותיו וחוויותיו באופן מדוייק. המטופל בוחר אלו תכנים להביא והוא בוחר את נושאי השיחה. הפורמט  איננו אחיד בין פגישה שבועית אחת לרעותה או בין מטפל אחד לאחר. בשיחה אני מקשיבה וגם שואלת שאלות. אני מנסה להבין ולמקד ע"פ התכנים שעולים. כל שיחה מתחילה ומסתיימת בדרכה שלה, לפעמים מדברים על העבר והילדות ולפעמים מדברים על מה שקרה אתמול. לפעמים על הקשר עם הבן זוג או עם החברים לעבודה ולעיתים על מה שכואב בלב. לעיתים מדברים על מה שקורה ביננו בחדר ולעיתים על מה שקורה מחוץ לחדר.

לאט לאט, סיפור מתחבר לסיפור ומתגלה קשר או הבנה יחודית סביב הסיבה שכואב כל כך. כאשר הדברים עולים למודע נוכל לדבר אותם ומתוך חוויה מיטיבה של קשר תעלה ההקלה.  

כל פגישה נמשכת 50 דקות. הזמן שנקבע הוא שרירותי אך משנקבע יש משמעות להיותו. הידיעה כי יש שעת התחלה ושעת סיום כמו מקום ויום קבוע, מאפשרים למטופל לחוש בטוח ומוגן בתוך מסגרת טיפולית ידועה וקבועה מראש.

צ'ואנג- טסה, בתרגומו של יואל הופמן, מדייק את הצורך במסגרות:

"המכמורת קיימת עבור הדג. משתפסת את הדג, אתה יכול לשכוח את המכמורת

המלכודת קיימת עבור הארנבת. משתפסת את הארנבת, אתה יכול לשכוח את המלכודת מילים קיימות עבור משמעות, משתפסת את המשמעות, אתה יכול לשכוח את המילים מי יתנני אדם ששכח את המילים, כדי שאוכל להחליף איתו מילה".

 

מסגרת הטיפול קיימת ע"מ לייצר קשר ומרחב טיפולי עם המטופל. משנוצר הקשר עם המטופל אין צורך להיות עסוקים במסגרת הטיפול. 

ל אשר אראה ואשמע בשעת הטיפול וגם שלא בטיפול באורח חיי האנשים ואשר אין להשמיע מחוץ לביתם, לא אגלה מזה מאומה, כי ידעתי שסוד מופלא הוא שאין להזכירו". מתוך שבועת היפוקרטס.

על רופאים מוטלת החובה החוקית והמוסרית לא לגלות את סודם של אלה הבוטחים בהם – המטופלים. עקרונות שבועת היפוקרטס מהווים עבורי קווים מנחים ואבני יסוד מקצועיים בעבודה מול המטופלים בקליניקה. 

חובת הסודיות מוטלת על המטפלים ומגנה על הטיפול. היא מאפשרת למטופל לחוש מוגן ובטוח והיא הקרקע לצמיחת אמון וקשר טיפולי מיטיב.

חובת הסודיות מעוגנת בחוקים רבים (חוק העובדים הסוציאליים 1996, חוק הפסיכולוגים 1977, חוק הגנת הפרטיות 1981 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 1992 וחוק זכויות החולה 1996).

המטפל רשאי למסור פרטים על המטופל ותכני הטיפול רק לאחר קבלת אישור בכתב החתום ע"י המטופל בו הוא מוותר על סודיות רפואית מול גורמים ספציפים. (לדוגמא, הורים המעוניינים כי המטפלת תיצור קשר עם יועצת ביה"ס או מטופל המעוניין כי ייעשה קשר עם הפסיכיאטר המטפל בו.).

כסף מהווה אמצעי תשלום עבור שירותים שאנו קונים. הכסף מאפשר לנו לשים את הרגשות בצד, הוא אוביקטיבי, הוא אמיתי, אינו "ליד" ואינו "בערך".

האומנם? 

אנו בוחרים מה לקנות וכמה לשלם על כך.

אנו בוחרים האם ההשקעה הכספית נכונה עבורנו ועבור הצרכים, המאוויים והתשוקות שלנו.

אנו בוחרים כמה להשקיע ברכישת שירות זה או אחר. 

אנו מתעדפים מוצר או שירות זה על גבי אחר.

אנו מושקעים בכסף רגשית!  

 

הכסף הוא אמצעי תשלום אך הוא גם הסמן הרגשי שלנו לכמה אנו מוכנים להשקיע בעצמנו, באיכות החיים שלנו בפוטנציאל לחיות חיים מלאים ומספקים.

קיימים הסדרים כספיים מול גופים שונים:

 

  • משרד הבטחון – אגף משפחות והנצחה.
  • קופ"ח כללית- מושלם
  • מבוטחי  חב' ביטוח מגדל 

 

כי לא טוב לי 

כי אני סובל

כי אני מרגישה נורא לבד

כי אני עצובה יותר מתמיד

כי אני יודע שהחיים שלי יכולים להיות מספקים יותר

כי ניסיתי לבד והמצב רוח לא משתפר

כי בא לי שינוי

כי ההורים שלי לא מבינים אותי 

כי יש לי חרדות

כי אני מרגיש שאני משתגע 

כי אני מרגיש תקוע

כי אני עוזבת עבודות ללא הפסקה

כי אין לי זוגיות ארוכות טווח

כי אני רוצה להיות יותר שמחה

כי אני רוצה שיהיה לי יותר טוב!

 

אם אתה מסוגל לחלום 
אתה מסוגל גם לבצע